דגל מחנה אפרים, כי תצא ד׳

1 או יאמר כי יקרא קן צפור וכו' והאם רובצת וכו': שלח תשלח את האם וכו' והארכת ימים: הגם שהאירו כבר עינינו בזה בזו"הק ובתיקונים רזין עלאין גם אני אומר מה שחנני ה' ברחמיו וברו"ח דהנה כל העולם כולו לא נברא אלא לכבודו וכבוד היינו השראת השכינה שיש בישראל בשביל זה נברא העולם וזהו ביאור הפסוק כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ורומז כאן כל הד' עולמות אבי"ע להורות על התפשטות השראות השכינה מא"ס עד א"ת וזהו תכלית כל הבריאה ומי שזוכה זה שיהיה התפשטות אור השכינ' שורה עליו אז כל העול' לא נברא אלא בשבילו כי זה כל האד' והוא יכול ללבן ולצרף נשמו' ישראל החפצים בו ובכ"מ שהוא שם שכינה עמו וזי"ל שמרומז בפסוק כי יקרא והתורה נכתבה בלי נקודות כדי לדורשה בע' אנפין וכאלו נכתב יִקְרָא לשון המשכה קן היינו השכינה וכשתהי' במדריגה זו שתוכל להמשי' השכינ' כביכול שהוא קן לצפור הוא הקב"ה כמ"ש כצפור נודד ממקומו וכו' או ע"ד הרמב"ם שכתב שכל בעלי השיר נקרא צפרים ע"ש כשצפרא נהור הם מתחילים לשורר וזהו קן צפור היינו השכינה שהוא קן של אור הבהיר אור עולם ותזכה להמשי' התפשטות אורם עלי' אז לפני' בדרך היינו בכ"מ שאתה תהיה בבית' ובלכת' בדרך והיא הולכת לפניך: בכל עץ היינו בכל עניני תורה הנקראת עץ חיים שתלמוד תבוא ותשרה עליך כמאמר' ז"ל אפי' אחד שיושב ועוסק בתור' שכינה שרויה עליו: או על הארץ היינו אפי' כשתעסוק בדברים גשמים וארצי' ג"כ תהי' עמך ע"ד ששמעתי מאא"ז זללה"ה ע"פ ואתהלכה ברחבה כי פיקודי' דרשתי היינו דהמע"ה התפאר א"ע שהיה יכול לילך בשוקים וברחובות והטע' כי פקודי' דרשתי היינו שלא היה דורש מעולם כ"א יחודים זה היה כל מגמותיו תמיד שיוכל ליחד קוב"ה ושכינתיה: אפרוחים או בצים היינו שצריך לרחם על נשמות ישראל שיש בהם שני בחי' אלו והיינו שהתחילו להשתדל בעבודת הש"י ונעזב מהם מחמת מניע' של כל א' וא' ויש שעושים מעשי ה' כמצות אנשים מלומדה בלא דח"ור וזהו בחי' אפרוחים שאין להם גדפין כי תורה ותפלה בלא דחו"ר לא פרחת לעילא גם יש בהם עוד מדריגה פחותה מזו שלא התחילו כלל בשום השתדלות בעבודת הש"י רק שיש בהם כח היולו וזהו בצים שנמשלו לביצה שיש בה כח היולו שיתהוה ממצה אפרוח אך צריך טרחא לחמם אותה שיצא מכח אל הפועל ולעשות בריה וזה הכח אין לו שיעור כי מכל בריה יכול להיות כמה בריות אין מספר ולהחיות כמה נפשו' זה הכח הוא בכל ביצה וכן הענין ג"כ בב"א שהוא רק ניצוץ מישראל שיש בו כח היולו שיתפשט בו הניצו' ההוא ויזכה להשראת השכינה עליו בכל עניניו רק שצריך לעוררם ולחממם ולהבעיר הניצו' הקדוש שיש בתוכם שיתלהבו לעבודתו יתב': והאם רובצת על האפרוחים וכו' היינו שכביכול זהו גלות השכינה שרובצת בכ"מ שיש שם ניצו' הקדוש ומשתוקקת שידבק בה וזהו והאם היינו השכינה כביכול רובצת לשון נפילה על אפרוחים וכו' היינו על אותם ב' בחי' כי מלכותו בכל משלה וזה לה צער גדול שיש ניצו' הקדוש אפילו במקום הקליפה וזהו שלח תשלח לשון מי שלוח היינו שמזהיר לצדיק שירחם על אותם הבחי' ויראה להחזיר ולהשיב במים חיים שהיא התורה ועבודה את האם היא השכינה כביכול ע"י שמעורר אותם שני בחי' הנ"ל לעבודתו ית' ובזה יתעלו הניצוצין קדישין למקורם ושורשם ואת הבנים תקח לך היינו שגם לך תגיע יתרון מהבנים שתחייה אותם ותעוררם למען ייטב לך היינו שתתרבה ויתוסף טוב בנשמתך בשכר שתחזור בן המלך למלך והארכת ימים שתזכה לאותו מקום שנמשך משם אריכות ימים והבן: